על ההבדל שבין מפגש לריכוז ועל הדקויות בהבחנה ביניהם
באופן כללי, אפשר לחלק את האינטראקציות השכיחות בגן הילדים לשני סוגים של מפגשים – את הראשון נהוג לכנות בפשטות "מפגש" ואת השני נהוג לכנות "ריכוז". ההבדל ביניהם ניתן להבנה גם על פי השם.
המפגש הוא חוויה שעיקרה הנאה עבור הילד והמטרה שהוא ממלא היא חברתית בעיקרה. ישנם מפגשים שמטרתם לגבש את הילדים כקבוצה, ישנם מפגשים שמטרתם לעורר יותר מעורבות ואכפתיות מצד הילדים, או אפילו לעורר את הסקרנות של הילדים ולגרום להם לשאול שאלות ולהתעניין בדברים שונים. המתודה של המפגש יכולה להיקבע על ידי הגננת, אבל בהחלט יתכן שגם לילדים תהיה יכולת להשפיע על התנהלות המפגש והמתודות שיינקטו בו.
מצד שני, ריכוז הוא מפגש שתכליתו היא יותר פדגוגית. המטרה שלנו בריכוז היא בדרך כלל לתת לילדים כלים או ידע כלשהו. למרות הסטיגמה על המקצוע, כל מי שסיימה לימודי גננות יכולה לספר שהמטרה של הגננת היא לא רק לשמור על הילדים ולבדר אותם, אלא בהחלט גם להנחיל להם כלים ויכולות – והריכוז הוא אחד הכלים שמשתמשים להשגת המטרה הזאת.
כעת, כשהבנו את ההבדל בין סוגי המפגשים – נבין כיצד להימנע מטעויות נפוצות במסגרתם.
טעויות נפוצות שכדאי להכיר ולדעת כיצד להימנע מהן
- חוסר התאמה של התוכן לקבוצה
תכנים שונים מתאימים לקבוצות גיל שונות ולקבוצות שונות של ילדים. הדוגמה הברורה ביותר לכך היא מפגשי ריכוז שמתנהלים עם ילדים קטנים יחסית (גיל 3 ומטה). אלו גילאים שבהם מורכב ולא תמיד נהוג לערוך מפגשים כאלה. זאת ועוד, צריך לזכור שגם תוכן הולם מבחינת גיל לא בהכרח מתאים לקבוצה. לכן, כדאי לעשות עצירות מתודיות ולהשקיע מחשבה בהתאמות ספציפיות עבור כל קבוצה ועבור כל ילדה וילד.
ילדי גן, מטבעם, הם ילדים בעלי טווח ריכוז יחסית נמוך, ולכן חשוב מאוד להימנע מפעילויות ומתודות שאורכות זמן רב מדי. במצב שבו מנסים להשתמש בפעילויות, בוודאי כאלה מהסוג ה"ריכוז"י, ליותר מ-7-8 דקות - רוב הסיכויים שנאבד את הערך של הפעילות ונפספס את המטרה שאנחנו רוצים לקדם.
עבודת הגננות קשה, ואי אפשר להאשים אף אחת בהבעת תסכול ושחיקה בסוג כזה של עבודה. עם זאת, חשוב מאוד לזכור תמיד שילדי הגן הם נוחים להשפעה, והיכולת שלנו להשליך עליהם את מה שעובר עלינו מבחינה רגשית היא גבוהה מאוד. לכן, הבעה של תסכול מהתנהגות של ילד או ילדה, יכולה לשאת מחיר גבוה ולפגוע בילדים. חשוב מאוד לעבוד עם צוות שמאפשר לרווח את העבודה ולתת גם את האוויר לנשימה לגננות ולסייעות תוך כדי עבודה. באופן כזה, ניתן גם להביע תסכול בריא מבלי ליצור רושם לא נכון על הילדים ומבלי לפגוע בהם.
כשגננות מגיעות מוכנות יותר, כולם מרוויחים – הן, הילדים וההורים. ברגע שבו גננת יודעת מה הן הטעויות השכיחות והמשמעותיות ביותר בהן היא עלולה למעוד, תהיה לה אפשרות להיות מוכנה לכך יותר ולדעת למנוע את הטעות עוד לפני שהיא נעשית.