כאשר אנו עוסקים בפעילות גופנית קבועה, מופעלים על הגוף שלנו עומסים ולחצים פיזיים כאלה ואחרים. סוג אחד של עומס כזה עלול ליצור שבר זעיר בגפיים התחתונות, באחת או יותר מעצמות הרגל או כף הרגל שתפקידן לשאת את משקל הגוף.
למצב כזה קוראים "שבר מאמץ" (Stress Fracture), והוא נבדל משבר רגיל באופן שבו הוא נוצר: פעילות אינטנסיבית מתמשכת, לעומת חבלה / טראומה חד פעמית שמובילה לשבר מלא. כמו כל פציעת ספורט אחרת, גם כשמדובר בשברי מאמץ יש לבצע תחילה אבחון מדויק של הבעיה והגורם לה, ורק לאחר מכן ניתן לספק את הטיפול וכן הנחיות למניעה בהמשך.
סטטיסטיקה וגורמי סיכון
נתונים מחקריים הידועים לצוות מכון הפיזיותרפיה מדלידר מעידים כי כמעט רבע משברי המאמץ נוצרים בעצם השוק, וכ-6 אחוזים בעצם הירך. כמו כן במצבים חריגים יותר שברי מאמץ עלולים להיווצר גם באזורים נוספים, כגון אגן הירכיים או עמוד השדרה. כל השאר מתרחשים במיקומים אחרים בגפה התחתונה - כגון עצם הסירה בכף הרגל, עצמות המסרק ועצם השוקית.
גורמי סיכון נוספים, מעבר לפעילות אינטנסיבית או צורת פעילות שגויה - הינם אורח חיים שגוי (אלכוהול, עישון, השמנה), מבנה גוף מסוים, חוסר ציוד מתאים לפעילות הנדונה וכן דלדול בצפיפות העצם (אוסטאופורוזיס). למרבה הפלא, לתופעה זו יש גם "העדפה מגדרית" - נשים סובלות משברי מאמץ יותר מאשר גברים.
שברי מאמץ - מניעה וטיפול
אומנם שברי מאמץ הם סדקים קטנים ודקים בעצמות, אך הם גורמים לכאב רב ואף מגבילים את יכולת התנועה באזור הפגוע (לעיתים כמעט לחלוטין). כאן המקום לציין ששברי מאמץ שאינם מאובחנים ומטופלים כהלכה, עלולים להתפתח ולהפוך לשברים רגילים וגדולים יותר.
שברי מאמץ גוזלים מאיתנו לא רק את היכולת לעשות פעילות גופנית, אלא גם להנות ממנה בסופו של יום. הדבר החשוב ביותר שיסייע במניעת שברי מאמץ הוא תוכנית אימון מסודרת, שנהגתה על ידי איש מקצוע בתחום (מאמן כושר מוסמך, רופא ספורט, פיזיותרפיסט, אורתופד וכן הלאה). כל אימון ופעילות גופנית חייבים לכלול שני רכיבים עיקריים:
- התאמת העומס ותדירות הפעילות.
- צורת אימון נכונה לכל אורך הפעילות (החל מחימום וכלה בציוד המתאים).
כמו כן יש להתחשב מראש במגוון מצבים רפואיים כגון רגלי X, פלטפוס וכן אבחנה מבדלת לעומת מצבים רפואיים דומים (כגון שין ספלינט בשוק הרגל).
מעבר לכך יש להקפיד גם על תזונה נכונה, בדגש על צריכת סידן וככל הנראה גם ויטמין D (אם כי מחקרים עדיין לא איששו את נחיצותם באופן סופי).
אם כבר אובחנתם עם שבר מאמץ, ראשית חובה תידרשו להפסיק את הפעילות שהובילה לבעיה - ולתת לגופכם מנוחה. רוב שברי המאמץ מחלימים מעצמם בהינתן תקופת מנוחה מסוימת, בדרך כלל חודש עד 3 חודשים. אין זה אומר שצריך להפסיק לחלוטין כל פעילות גופנית, אלא שיש לעבור לפעילויות אחרות עד להחלמת האזור; בדגש על פעילויות שלא יפעילו שום מאמץ ועומס על השבר.
בהתאם לחומרת המצב יש לשקול גם שימוש במדרסים, חבישות, נעליים אורתופדיות, קביים וכן הלאה. רק לעיתים רחוקות תידרשו לקחת תרופות נוגדות דלקת או לבצע ניתוח לשם תיקון הבעיה. לאחר החלמה מלאה יש להיצמד להנחיות הגורם המטפל, שחלקן הוצג קודם לכן, וזאת כדי למנוע שברי מאמץ חוזרים ונשנים.
בכל מקרה - לעולם אל תמשיכו בפעילות שגורמת לכם לכאב. אם אינכם יודעים מה הבעיה או מה הגורם לה, הפסיקו מיידית את הפעילות ופנו לרופא, לפיזיותרפיסט או לגורם מטפל אחר.