הסיוף הינו ענף ספורט אולימפי שהתפתח מתוך טכניקת קרב.
מקור הסיף בקרב חמוש, לרוב בין שני אנשים (דו-קרב), שבו משתמשים בנשק קר בעל להב ארוך ובמגן יד.
את התקפת אחד היריבים הודף היריב השני בעזרת הלהב של כלי הסיף שלו. בסיף מתקבל אפוא מגע ישיר בין כלי הנשק.
הסיוף כאמור הוא ספורט אולימפי, ונמנה עם ענפי הספורט המייסדים עם חידוש המשחקים בעת החדשה (1896).
בסיוף המודרני שלושה סגנונות – דקר, רומח (פלורט) וחרב. הדקר והרומח הינם כלי דקירה בלבד והחרב כלי דקירה והצלפה (CUT).
מועדון הסיוף בכפר-סבא הינו המועדון היחיד בארץ בו יש אפשרות להתמקצע בשלושת הכלים.
יחד עם ההישגיות המועדון רואה בחשיבות עליונה הפעלה של חוגי סיוף בכמה שיותר שכבות גיל ואזורים הן בשרון ובכלל בארץ, תוך כדי שמירה על מקצועיות. מאמני המועדון הם מאמנים מהבכירים בענף הסיוף ובספורט הישראלי.
למה סיוף?
הפעילות האינטנסיבית בענף, מפתחת בקרב העוסקים את התכונות החיוביות להתפתחות האדם.
הגינות, אדיבות, נימוסים, תגובה מהירה, גמישות, יכולת ניתוח והחלטה מהירה, זריזות, כוח, גמישות ושאיפה למצוינות וקואורדינציה ברמות גבוהות מאוד.
הסיוף הינו ספורט אינטליגנטי לאנשים אינטליגנטים. בארהב אין כמעט אוניברסיטה ללא מחלקת סיוף מפותחת. יושבי ראש של ועדים אולימפיים ברוב ארצות אירופה הם אלופי סיוף לשעבר ואף אצלנו סייפים לשעבר הינם רופאים, טייסים, עוד ואנשי ציבור. חוגי סיוף בישראל קיימים בהרבה מהחלקים בארץ: מבש בדרום ועד מעלות בצפון וירושלים במזרח. חוג הסיוף אינו חוג ספורט רגיל אלא חוג שיש בו עוד: לימוד משמעת, שליטה בחרב, שליטה באגרסיות, ריכוז ופוקוס ועוד.
הסיוף בישראל נחשב כאחד מענפי הספורט המובילים במסגרת הענפים האולימפיים: תומר אור, דלילה חטואל וכמובן נעם מילס הציגו אותנו באולימפיאדה האחרונה.
אליעזר אדירים
מאמן ראשי של מועדון הסיוף בכפס, ומאמן רומח בוגרים.
בוגר האקדמיה של ריגה בסיוף, ומורה לחינוך גופני.
עלה ארצה בתחילת שנות ה 80, ומיד הצטרף למעגל המאמנים הבכיר בענף הסיוף.
בין חניכיו המפורסמים: בלנק ניסן, סגל יובל, קורן אייל, בלה זמלין מאור אורן וכמובן רוט ירון.
כולם אלופי ישראל בעבר וחברי נבחרות ישראל בגילאים השונים.